רִבִּי אָחָא בַּר יִצְחָק בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנָה רוּבָה דְצִיפּוֹרִין. יָחִיד בְּתִשְׂעָה בְאַב צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. וּמָהוּ אוֹמֵר. רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךְ הַנֶּאֱמָנִים עָלֵינוּ וְאַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרושָׁלִַם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הָעִיר הַאֲבֵילָה הֶהָרוּסָה הַשּׁוֹמֵמָה הַנְּתוּנָה בְיַד זָרִים הָרְמוּסָה בְכַף עָרִיצִים וִיבַלְּעוּהָ לֶגְיוֹנוֹת וִיחַלְּלוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים. כִּי לְיִשְׂרָאֵל עַמָּךְ נְתַתָּהּ בִּאַהֲבָה לְנַחֲלָה וּלְזֶרַע יְשׁוּרוּן יְרוּשָּׁה הוֹרַשְׁתָּהּ. כִּי בָאֵשׁ הֶחֱרַבְתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כָּאָמוּר וַֽאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה לָּהּ֙ נְאֻם יי ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. יָחִיד בְתַעֲנִית צִיבּוּר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. וְהֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. בֵּין גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל לְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמָה הוּא אוֹמֵר. עֲנֵֽינוּ יי עֲנֵֽינוּ בָּעֵת וּבְעוֹנָה [הַזֹּאת] כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִינָּתֵֽינוּ. כִּי אַתָּה יי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם עוֹנֶה בְּעֵת צָרָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה. וַיִּצְֽעֲק֣וּ אֶל יי בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵם. בָּרוּךְ אַתָּה יי הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֲפִילוּ יָחִיד שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ תַעֲנִית צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. וְאֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. אוֹמְרָהּ 10a כְּלֵילֵי שַׁבָּת וּכְיוֹמוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. וַאֲנָא דְלָא בְדִיקְתָּהּ אִין כְּהָדָא דְרַב יִרְמְיָה וְאִין כְּהָדָא דְרִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. סָֽלְקִית לְסִדְרָא וּשְׁמָעִית רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ יָחִיד שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ תַעֲנִית צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָא מַתְנִיתָה פְלִיגָא. בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים וּבְמוֹצָאֵי תַעֲנִית צִיבּוּר. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא. הֲווֵי אִיתְּתָבַת בֵּין גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל לְרוֹפֵא חוֹלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
התיב. והשיב ר' יוסי על זה והא מתניתא פליגא ברייתא שהובאה בברכו' שם לעיל בהלכה א' בכל יום וכו' ומדקתני נמי במוצאי ת''צ מתפלל י''ח אלמא דאין יחיד מתפלל אפי' בתענית צבור אלא י''ח ברכות בלבד:
ואנא דלא בדקיתה. אני שלא היה הדבר בדוקי וברור לי אם נוהגין כהדא דר' ירמיה לעיל שאומרה בין גואל לרופא ואם כהדא דר' ינאי עד דסלקית לסדרה למדרש ששם סדר הישיבה ושמעית דאמר רב הונה בשם רב וכו':
כלילי שבת וכיומו. כלומר כולל עננו בברכה רביעית כמו שמזכירין מעין המאורע בשבת בברכה רביעית:
מן מה דאמר ר' יוסי וכו'. כלומר מדשמעית דר' יוסי מקשה על הא דאמר רב הונא בשם רב אפי' יחיד מהאי ברייתא ואפי' יחיד וכו' אלא לאו ש''מ דקבעוהו ליחיד לומר בין גואל לרופא לברכה בפני עצמה ולא דכוללה בשומע תפלה או בברכה רביעית והלכך הוה מקשה ר' יוסי והא שמעינן דלעולם היחיד אינו מתפלל כ''א י''ח ברכות בלבד וש''מ דשמיע ליה דקאמר הכי בשם רב וכר' ירמיה:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶם רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וגו'. אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת. וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶם׃
Pnei Moshe (non traduit)
ואומר חותמיהם. אחר זכרונות חתימת זכרונות וכן אחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם כדמפרש ואזיל לקמן:
ר' יהודה אומר לא הוה צריך לומר וכו'. שאין אומרין זכרונות ושופרות אלא בר''ה וביובלות ובשעת מלחמה. ואין הלכה כר' יהודה:
אֵי זוֹ הִיא שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה. רַב אָמַר. סוֹף כָּל בְּרָכָה ובְרָכָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. רֹאשׁ כָּל בְּרָכָה ובְרָכָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה. מָאן דְּאָמַר. שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מְסַייֵעַ לִשְׁמוּאֵל. מָאן דְּאָמַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מְסַייֵעַ לְרַב. רִבִּי זִעוּרָה שְׁלַח לְרִבִּי נָחוּם גַּבֵּי רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לֵיהּ. אֵי זוֹ הִיא שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה דִשְׁמוּאֵל. אָמַר לֵיהּ. הֲבִינֵנו רְצֵה תְשׁוּבָתֵינוּ סְלַח לָנוּ גּוֹאֲלֵינוּ רְפָא חוֹלְייֵנוּ בָּרֵךְ שְׁנוֹתֵינוּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אִם הָיוּ יְמוֹת גְּשָׁמִים אוֹמֵר. גִּשְׁמֵי בְרָכָה. אִם הָיוּ טְלָלִים אוֹמֵר. טַלְלֵי בְרָכָה. כִּי מְפוּזָרִים אַתָּה מְקַבֵּץ וְתוֹעִים עָלֶיךָ לִשְׁפּוֹט וְעַל הָֽרְשָׁעִים תָּשִׁית יָדָךְ. וְיִשְׂמְחוּ כָּל חוֹסֵי בָךְ בְּבִנְיַין עִירָךְ וּבְחִידּוּשׁ בֵּית מִקְדְּשָׁךְ. כִּי טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה. כָּאָמוּר וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם יִקְרָ֖אוּ וַֽאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַֽאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע׃ בָּר֥וּךְ יי כִּי שָׁ֝מַע ק֣וֹל תַּֽחֲנוּנָיי. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵֽעַ תְּפִילָּה. וְאוֹמֵר שָׁלשׁ בִּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ בִּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ד שבע מעין י''ח מסייע לשמואל. כדקאמר לקמן דמתחיל באמצעיות הביננו וכו' שהן ששה מראש כל ברכה ומסיים ואומר כי מפוזרים אתה מקבץ וכו' עד בא''י שומע תפלה ובזו כולל מסוף שאר האמצעיות הרי אחת וג' ברכות ראשונות וג' אחרונות הרי שבע מעין שמונה עשרה לשמואל ולרב דאמר כל סוף ברכה מהאמצעיות ברוך אתה ה' חונן הדעת וכן כולם הרי שמונה עשרה מעין שמונה עשרה:
אית תניי תני וכו' ומפרש הש''ס דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל:
איזו הוא שבע וכו'. התם בברכות קאי ואגב מייתי להא נמי הכא. דקתני התם מתפלל מעין י''ח סתם וברייתות מחולקו' הן כדלקמיה:
רִבִּי אֶבְדַוּמָא דְצִיפּוֹרִין בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. אֲמַר לִיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לְזוֹ. כֵּן אָמַר רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לָבֹא אוֹמְרוֹ בָעֲבוֹדָה. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לָשֶׁעָבַר אוֹמְרוֹ בְהוֹדָייָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. נוֹתֵן הוֹדָייָה לְשֶׁעָבַר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבוֹא׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. בפ' הרואה ונותן הודאה וכו' אלמא כל דבר שהוא דרך תחנה ובקשה כוללו בברכה שלהבא:
ואדיין את לזו. וכי מסתפקא לך עדיין להאי מילתא הא כללא הוא כל דבר שהוא להבא אומרים אותה בעבודה שהוא דרך בקשה להבא וכל דבר שהוא דרך הודאה לשעבר אומרין אותה בברכת הודאה וכיון שזו דרך בקשה היא רחם ה' אלהינו אומרים אותה בעבודה:
משנה: עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' על הראשונה וכו'. מפני שבברכת גואל ישראל מתחיל הוא להאריך קורא אותה ראשונה ואע''פ שאינה ממנין שש לפי שבה הוא מתחיל להוסיף ולומר השש ברכות:
מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה. כדקאמר בגמרא שמה שנענה אברהם אבינו בהר המוריה היא הצלתו של יצחק והיא כמי שנגאלו כל ישראל:
על השניה. היא השניה לראשונה והיא ראשונה לשש ברכות שמוסיפין:
מי שענה את אבותינו וכו'. לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי לפיכך אומרה בזכרונות:
על השלישית הוא אומר וכו'. לפי שנענ' בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל אומר הוא מי שענה את יהושע בגלגל ואומרה בשופרות:
הלכה: אַרְבַּע כִּיתִּים נַעֲשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם. אַחַת אוֹמֶרֶת. נִפּוֹל לַיָּם. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נַעֲשֶׂה עִמָּהֶן מִלְחָמָה. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נְצַווֵחַ כְּנֶגְדָּן. זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נִפּוֹל לַיָּם. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. הִֽתְיַיצְּבוּ וּרְאוּ֙ אֶת יְשׁוּעַ֣ת יי וגו'. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת מִצְרַ֨יִם֙ הַיּ֔וֹם הַזֶּה וגו'. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נַעֲשֶׂה עִמָּהֶן מִלְחָמָה. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. יי יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נְצַווֵחַ כְּנֶגְדָּן. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. וְאַתֶּם֭ תַּֽחֲרִישׁוּן׃
Pnei Moshe (non traduit)
דהוא סבור. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר של ערבית מעריב ערבים ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין ולפיכך יצא והיינו דמקשה דא''כ היכי אמרת ואין אומר ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדקאמר ר' אחא מעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
ואילין דאמרין צהלי ורוני וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בניסא הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
גמ' ולא יצחק הוא שנגאל במה שנענה אברהם. ומה שייך זה לברכת גואל ישראל. ומשני מכיון וכו':
מהו אחר. איל אחד מיבעי ליה:
אחר כל הדורות וכו'. דורות אחרונות עתידין בניך וכו' וזהו וישא אברהם את עיניו וירא וגו' שראה בנבואה מה שאמר לו הקב''ה:
ארבע כיתים וכו'. איידי דקתני מי שענה את אבותינו על ים סוף דריש ליה להאי קרא וקאמר ארבע כיתות היו:
אמרין חכימי הוא הדין טליא. כך הוא בברכות שם ובספרי הדפיס יש כאן טעות. ובלשון תמיה מתפרש חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
מכיון דהוא אמר אחר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק. בתמיה וכדמפרש הקושיא לקמיה למאי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן:
ואין אומר אח''כ ברכה פסוק. כגון ברוך אתה ה' גואלנו ה' צבאות שמו וגו' וכיוצא בזה:
כל הברכות אחר חיחומיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
כל הברכות אחר חיתומיהן וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק דברכות בהלכה ד' על מה דתנינן שם מקום שאמרו לחתום וכו' ואיידי דתני הכא במתני' ואומר חותמיהם מייתי להא:
משנה: עַל הַשְּׁנִייָה הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' על הראשונה וכו'. מפני שבברכת גואל ישראל מתחיל הוא להאריך קורא אותה ראשונה ואע''פ שאינה ממנין שש לפי שבה הוא מתחיל להוסיף ולומר השש ברכות:
מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה. כדקאמר בגמרא שמה שנענה אברהם אבינו בהר המוריה היא הצלתו של יצחק והיא כמי שנגאלו כל ישראל:
על השניה. היא השניה לראשונה והיא ראשונה לשש ברכות שמוסיפין:
מי שענה את אבותינו וכו'. לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי לפיכך אומרה בזכרונות:
על השלישית הוא אומר וכו'. לפי שנענ' בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל אומר הוא מי שענה את יהושע בגלגל ואומרה בשופרות:
רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָה בַּר יִצְחָק. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אַבְרָהָם רוֹאֶה אֶת הָאַיִל נֶאֱחַז בָּאִילָן זֶה וְנִיתּוֹר וְיוֹצֵא. נֶאֱחַז בַּחוֹרֶשׁ זֶה וְנִיתּוֹר וְיוֹצֵא. נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ זֶה וְנִיתּוֹר וְיוֹצֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַבְרָהָם. כָּךְ עֲתִידִין בָנֶיךָ נֶאֱחָזִים בָּעֲוֹנוֹת וּמִסְתָּבְּכִין בַּמַּלְכִיּוֹת. מִבָּבֶל לְמָדַי. מִמָּדַי לְיָוָן. וּמִיָּוָן לְאֱדוֹם. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. [יִהְיֶה] כֵן לְעוֹלָם. אָמַר לֵיהּ. וְסוֹפָן לְהִיגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁלְאַיִל הַזֶּה. וַיי אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַךְ֭ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן.
Pnei Moshe (non traduit)
וניתור. מן האחיזה ויוצא:
הלכה: וְלֹא יִצְחָק נִגְאָל. מִכֵּיוָן שֶׁנִּגְאַל יִצְחָק כְּמִי שֶׁנִּגְאֲלוּ כָל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי בֵּיבַי אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁבְּשָׁעָה שְׁאָמַרְתָּ לִי לְהַעֲלוֹת אֶת יִצְחָק בְּנִי הָיָה לִי מַה לְהָשִׁיב וְלוֹמַר לְפָנֶיךָ. אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע וְעַכְשָׁיו אַתְּ אוֹמֵר וְהַֽעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה. חַס וְשָׁלוֹם לָא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְעָשִׂיתִי רְצוֹנָךְ. כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַיי. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁלְיִצְחָק בְּנִי נִכְנָסִים לִידֵי צָרָה וְאֵין לָהֶם מִי יְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סֻנֵיגוֹרִיָּא אַתָּה תְהֵא מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סֻנֵיגוֹרִיָּא. יי יִרְאֶ֑ה. אַתְּ נִזְכַּר לָהֶם עֲקֵידָתוֹ שֶׁלְיִצְחָק אֲבִיהֶם וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה אַ֔יִל אַחַ֕ר וגו'. מָהוּ אַחַר. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי סִימוֹן. אַחַר כָּל הַדּוֹרוֹת עֲתִידִין בָּנֶיךָ לֵיאְחֵז בָּעֲוֹנוֹת וּלְהִסְתַּבֵּךְ בַּצָּרוֹת וְסוֹפָן לְהִיגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁלְאַיִל הַזֶּה. [שֶׁנֶּאֱמַר] וַיי אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן.
Pnei Moshe (non traduit)
דהוא סבור. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר של ערבית מעריב ערבים ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין ולפיכך יצא והיינו דמקשה דא''כ היכי אמרת ואין אומר ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדקאמר ר' אחא מעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
ואילין דאמרין צהלי ורוני וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בניסא הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
גמ' ולא יצחק הוא שנגאל במה שנענה אברהם. ומה שייך זה לברכת גואל ישראל. ומשני מכיון וכו':
מהו אחר. איל אחד מיבעי ליה:
אחר כל הדורות וכו'. דורות אחרונות עתידין בניך וכו' וזהו וישא אברהם את עיניו וירא וגו' שראה בנבואה מה שאמר לו הקב''ה:
ארבע כיתים וכו'. איידי דקתני מי שענה את אבותינו על ים סוף דריש ליה להאי קרא וקאמר ארבע כיתות היו:
אמרין חכימי הוא הדין טליא. כך הוא בברכות שם ובספרי הדפיס יש כאן טעות. ובלשון תמיה מתפרש חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
מכיון דהוא אמר אחר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק. בתמיה וכדמפרש הקושיא לקמיה למאי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן:
ואין אומר אח''כ ברכה פסוק. כגון ברוך אתה ה' גואלנו ה' צבאות שמו וגו' וכיוצא בזה:
כל הברכות אחר חיחומיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
כל הברכות אחר חיתומיהן וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק דברכות בהלכה ד' על מה דתנינן שם מקום שאמרו לחתום וכו' ואיידי דתני הכא במתני' ואומר חותמיהם מייתי להא:
משנה: עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' על הראשונה וכו'. מפני שבברכת גואל ישראל מתחיל הוא להאריך קורא אותה ראשונה ואע''פ שאינה ממנין שש לפי שבה הוא מתחיל להוסיף ולומר השש ברכות:
מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה. כדקאמר בגמרא שמה שנענה אברהם אבינו בהר המוריה היא הצלתו של יצחק והיא כמי שנגאלו כל ישראל:
על השניה. היא השניה לראשונה והיא ראשונה לשש ברכות שמוסיפין:
מי שענה את אבותינו וכו'. לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי לפיכך אומרה בזכרונות:
על השלישית הוא אומר וכו'. לפי שנענ' בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל אומר הוא מי שענה את יהושע בגלגל ואומרה בשופרות:
הלכה: כָּל הַבְּרָכוֹת אַחַר חִיתוּמֵיהֶן. וְאֵין אוֹמֵר [אַחַר] בְּרָכָה פָסוּק. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר. אַחַר חוֹתְמוֹתֵיהֶן. וְיֹאמַר בְּרָכָה פָסוּק. אָֽמְרִין. (חָכָם) [הָכֵין] הוּא הָדֵין (טַלְייָא) [מִלַּייָא]. 10b דְּהוּא סָבוּר. מָהוּ אַחַר חוֹתְמוֹתֵיהֶן. שֶׁאִם הָיָה עוֹמֵד בַּשַּׁחֲרִית וְהִזְכִּיר שֶׁלְעַרְבִית וְחָזַר וְחָתַם בְּשֶׁלְשַׁחֲרִית יָצָא. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּל הַבְּרָכוֹת מֵעֵין חוֹתְמוֹתֵיהֶן. וְאִילֵּין דְּאָֽמְרִין צַֽהֲלִ֥י וָרוֹנִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּֽי גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בְּרָכָה פָסוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
דהוא סבור. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר של ערבית מעריב ערבים ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין ולפיכך יצא והיינו דמקשה דא''כ היכי אמרת ואין אומר ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדקאמר ר' אחא מעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
ואילין דאמרין צהלי ורוני וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בניסא הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
גמ' ולא יצחק הוא שנגאל במה שנענה אברהם. ומה שייך זה לברכת גואל ישראל. ומשני מכיון וכו':
מהו אחר. איל אחד מיבעי ליה:
אחר כל הדורות וכו'. דורות אחרונות עתידין בניך וכו' וזהו וישא אברהם את עיניו וירא וגו' שראה בנבואה מה שאמר לו הקב''ה:
ארבע כיתים וכו'. איידי דקתני מי שענה את אבותינו על ים סוף דריש ליה להאי קרא וקאמר ארבע כיתות היו:
אמרין חכימי הוא הדין טליא. כך הוא בברכות שם ובספרי הדפיס יש כאן טעות. ובלשון תמיה מתפרש חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
מכיון דהוא אמר אחר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק. בתמיה וכדמפרש הקושיא לקמיה למאי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן:
ואין אומר אח''כ ברכה פסוק. כגון ברוך אתה ה' גואלנו ה' צבאות שמו וגו' וכיוצא בזה:
כל הברכות אחר חיחומיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
כל הברכות אחר חיתומיהן וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק דברכות בהלכה ד' על מה דתנינן שם מקום שאמרו לחתום וכו' ואיידי דתני הכא במתני' ואומר חותמיהם מייתי להא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source